טעמי יובל

                                          טעמי יובל       

טעמי מצוות התורה נשגבים מבינתנו, אך ננסה בעזה"י לקרבם אל שכלנו. חז"ל והמפרשים עמדו באריכות על טעמי היובל, ולא באתי אלא להעיר הארות קטנות המצטרפות אל

הארץ שייכת לקב"ה

אחת ממטרות היובל היא כדי שעם ישראל ידע שארץ ישראל שייכת לקב"ה, ולכן הוא המחליט לגבי כל דיני הארץ, ולכן הארץ לא נמכרת לצמיתות אלא חוזרת לבעלים ביובל. לפי טעם זה מובן (עיין בספר תורה שלמה) מדוע כאשר אדם מוכר שדהו לשישים שנה לא חוזרת הקרקע ביובל כפסק הרמב"ם "שאין חוזר ביובל אלא דבר הנמכר סתם או הנמכר לצמיתות" (רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"יא הל"ב), כיון שאדם כזה יודע שהארץ לא נמכרת לצמיתות והוא מכר אותה לזמן קצוב.

העובדה שהשדות חוזרות ביובל, השפיעה על היהודים במשך כל הארבעים ותשע שנים שעברו בין יובל ליובל, כיון שעקב כך המחירים של השדות היו נמוכים והם נקבעו לפי המרחק של המכירה מהיובל, וכפי שמתואר באריכות בפרשתנו ובדברי רש"י. ועל ידי כך הוחדרה בצורה עמוקה בקרב ישראל שארץ ישראל שייכת לקב"ה ולכן לא נמכרת לצמיתות.

לכל יהודי חלק בארץ ישראל

ישנו טעם נוסף העולה לענ"ד בעזה"י מדברי חז"ל "כי ימוך אחיך - מלמד שאין אדם רשאי למכור שדהו אלא מחמת דוחק עוני" (כה,כה ברש"י), וכך נפסק ברמב"ם (שם,יא,ג). טעם זה גם עולה מכך, שכל השדות חוזרות ביובל לבעליהם הראשון. מדינים אלו משמע, שהתורה רוצה שלכל יהודי יהיה חלק בארץ ישראל בפועל. יש לכך חשיבות עצומה.

למדים אנו זאת מדינים נוספים: כתוב בירושלמי שמצוה לחנוך בית בארץ ישראל, משום ישוב ארץ ישראל, ולכן מי שבנה בית בארץ ישראל הוא שחוזר מעורכי המלחמה, ולא זה שבנה בחוץ לארץ (סוטה פ"ח ה"ד).

וזו לשון הרמב"ם לגבי בעלות כל יהודי על ארבע אמות בארץ ישראל "מקנהו ארבע אמות מחלקו שבארץ ישראל ומקנה לו המעות על גבן" (הל' שלוחין ושותפין פ"ג ה"ז). כלומר, יש לכל יהודי לפחות ארבע אמות בארץ ישראל.

כל שבט ישב בנחלתו

טעם נוסף נלמד לענ"ד בעזה"י מדין מיוחד של היובל, וזו לשון הרמב"ם שם "משגלה שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה בטלו היובלות, שנאמר וקראתם דרור בארץ לכל יושביה בזמן שכל יושביה עליה, והוא שלא יהיו מעורבבין שבט בשבט אלא כולן יושבים כתקנן" (פ"י הל"ח).

הטעם הוא: ישנה חשיבות לכך, שכל שבט ישב במקומו הראוי לו בארץ ישראל ולא יהיו היהודים יושבים מעורבבים. על מנת לשמור סדר זה, בשנת היובל כל הנחלות חוזרות לבעליהן הראשונים, כל נחלה חוזרת לשבטה. ולכן, כאשר שבטי ישראל לא יושבים בנחלתם כתקנן אלא מעורבבים וממילא חזרת השדות והבתים לבעליהן לא תתקן את ישוב שבטי ישראל בנחלתן, היובל לא חל.